הרשות המבצעת - ממשלה
31
ממשלה - רוה"מ העומד בראש מנגנון בעזרת גוף קבינטי של חבר השרים.
תקציר חוק-יסוד: הממשלה (בגרסתו החדשה)
חוק-יסוד: הממשלה (בגרסתו החדשה) התקבל ב-7 במרס 2001 - י"ב באדר התשס"א, על-ידי הכנסת החמש-עשרה. הגרסה החדשה נכנסה לתוקף לקראת הבחירות לכנסת ה- 16.החוק קובע "שהממשלה היא
הרשות המבצעת של המדינה" "והיא
מורכבת מראש הממשלה ומשרים".[מתוך ההגדרה מודגשת ההפרדה בין הרשות המחוקקת , הקובעת את סדרי השלטון והחוקים במדינה, ובין הרשות המבצעת הפועלת על פי אותם סדרים וחוקים].
החוק בגרסתו החדשה ביטל את הבחירה הישירה של ראש-הממשלה, וחזר, פחות או יותר, לחוק יסוד: הממשלה המקורי משנת 1968.
לאחר הבחירות מקיים הנשיא התייעצות עם נציגי כל הסיעות, לגבי המועמד לראשות הממשלה. בתום ההתייעצות מטיל הנשיא על אחד מחברי הכנסת שיש לו את הסיכוי הרב ביותר להרכיב ממשלה - את התפקיד לכונן ממשלה.
לאחר הרכבתה היא מוצגת בפני הכנסת לבקש את אישורה ואת אמונה.
על פי שיטה זו הן הממשלה והן ראשה הממשלה שואבים את כוחם מהכנסת וזו גם מקור סמכותם.
מעמדו של ראש הממשלה על פי חוק יסוד הממשלה
:
שלושה שינויים מהותיים, בהשוואה עם החוק הישן, והם: * הצעה לאי-אמון לממשלה צריכה לעבור ברוב של 61 חברי כנסת לפחות בכדי להתקבל ולא ברוב רגיל,
*עכשיו ראש-שממשלה יכול לקרוא לפיזור הכנסת. *בהצבעת
ממשלה שבה הקולות שקולים , יש לראש הממשלה קול נוסף , כלומר בהצבעות בממשלה יש
לראש הממשלה עליונות על שריו. בנוסף לשינויים המהותיים האלה, הוצאו מחוק היסוד הוראות שונות, שהועברו לחוק רגיל חדש בשם חוק הממשלה, שהתקבל בו זמנית עם חוק היסוד.
